העונה הסדירה בכמה מילים:

כולם מדברים על הקאמבק המדהים שמיאמי היט עשתה באמצע העונה וממאזן שהיה מסדר לה בחירת טופ 3 עשתה ריצה עד מקום בפלייאוף שהתפספס ממש בדקות האחרונות של העונה.

אז יש קבוצה שיצאה מהתחלת עונה נוראית אבל לא סתם תהיה בפלייאוף – היא מכוונת גם לכבוש את המזרח.

אחרי 18 משחקים הוויזארדס ספרו רק 6 נצחונות, אחרי 34 משחקים הם עדיין היו במאזן שלילי (18-16) הדיבורים על לפרק את הקו האחורי הבעייתי נשמעו ללא הפסקה אולם הקבוצה, שמעטים האמינו שתסיים בשמונה הראשונות, יצאה למסע אדיר שכלל 18 נצחונות ב-21 משחקים עד פגרת האולסטאר. הם טיפסו במעלה הקונפרנס ובשלב מסוים אפילו איימו על המקום הראשון אבל סיומת מעט מגומגמת ולוח משחקים קשוח הציבו אותם במקום הרביעי, 4 משחקים בלבד מהסלטיקס.

מה הופך אותם לסוס שחור פוטנציאלי?

1. הם מגיעים עם הכי מעט לחץ לעומת היריבות האחרות לצמרת המזרח. הקאבס? פחות מאליפות המזרח והקבוצה תסיים את תפקידה במתכונתה הנוכחית. הסלטיקס? מקום ראשון בקונפרנס אומר שגמר מזרח זה מאסט וכל דבר פחות מזה יהווה כשלון. הראפטורס? אחרי שהיו בגמר המזרח אשתקד הם ממש לא רוצים ללכת אחורה וגם מבחינתם המטרה המוצהרת היא גמר לפחות. רק הקבוצה של סקוטי ברוקס מגיעה בלי לחץ, היא כבר הפתיעה את כולם העונה ומעבר לסיבוב ראשון זה יהיה בונוס בשבילה.
2. הכוכבים כבר היו שם והוכיחו. למי ששכח, רק לפני שנתיים הקבוצה הזאת היתה רחוקה פציעה של ג'ון וול בסדרה מול אטלנטה ממפגש עם לברון וקליבלנד. הנסיון המוצלח ההוא ייתן לקבוצה המון בטחון ואמונה שהם מסוגלים לעשות את זה שוב, עם דגם משופר בהרבה.
3. הקבוצה הנוכחית אפילו טובה בהרבה מהמאזן שלה. את רוב העונה הקבוצה עשתה עם ספסל שכולל את קלי אוברה וקצת ג'ייסון סמית. בחודשיים האחרונים יאן מהינמי הסנטר הפיזי חזר מפציעה ומשלים את גורטאט מצויין, ברנדון ג'נינגס הגיע מהניקס ומהווה מחליף מצוין לוול ובוז'אן בוגדנוביץ נותן כוח אש משמעותי מהספסל. מקבוצה עם ספסל לא קיים ברוקס קיבל אפשרות לרוטציה מגוונת ועמוקה.
4. המסלול והתסריט. וושינגטון תפגוש בסיבוב הראשון את אטלנטה, קבוצת פלייאוף רכה ובאופן מסורתי חלשה יותר ביחס לעונה הסדירה ויעידו על כך השנתיים האחרונות. בלי קורבר, הורפורד וטיג הם הלכו אחורה בזמן שוול, ביל ופורטר השתפרו משמעותית.  ואם כל זה לא מספיק – יתרון הביתיות אצל קבוצה שהפסידה רק 11 משחקים בבית העונה. גם המאזן העונתי מצביע על עליונות מול ההוקס (1-3). בקיצור, דילוג בחמישה משחקים. שישה גג.                          בחצי הגמר היריבה אמורה להיות בוסטון אבל לכו תדעו – שיקגו תעשה להם את המוות והיא מגיע בפורמה טובה. ראינו אשתקד איך דווין וויד נראה בפלייאוף, אנחנו גם יודעים איך אל הורפורד מתפקד. מריח כמו 7 משחקים שאני לא יודע מי תצא מנצחת אבל סחוטה היא בטוח תצא. ומי כמו ג'ון וול בשביל לנצל כבדות ועייפות של היריבה. ומי אמור לעצור אותו? אייזאה תומאס, שעם כל הרצון הטוב והיכולת ההתקפית המשובחת, מתקשה לשמור על עץ אורן? אין לסטיבנס על מי להחביא אותו. וול יקבור אותו, ביל יקרקס אותו, פורטר יאכל אותו לארוחת בוקר. בקיצור, אייזאה, סורי חמוד, אתה באמת סימפטי ומרגש אבל זה הפלייאוף, נגמר הג'ימבורי.                                                                                                                                                                                           והנה אנחנו בגמר המזרח. הקאבס עושים את זה שוב אחרי סדרה פיזית וקשה מול הקנדים. לברון אכל נשיכות מטאקר, קארול ואיבקה. לאורי ודרוזן עשו לקיירי ארווינג את המוות אבל האלופה שוב איתנו, מנסה לעשות גמר שלישי רצוף. העייפות נותנת אותותיה על לברון והוא לא מצליח להיות דומיננטי כמו שהתרגלנו. וול מראה לקיירי איך משחק רכז בשני צידי המגרש ומתעלה עליו. הקבוצה של סקוט ברוקס גונבת את המשחק הראשון בקיו ארינה והאלופה לא מצליחה להתמודד עם הלחץ. חדר ההלבשה נראה רע, לברון קובר את קווין לאב והינמיקה מהעונה הסדירה צפה ועולה ומפרקת את החבורה של טיירון לו, שלא מצליח לשלוט על הנעשה. זה נגמר בהפתעה גדולה כשוול וביל עושים את זה ופוגשים את המפלצת מהמפרץ. מסע הקסם נגמר בשישה משחקים כשקווין דוראנט מקבל טבעת ראשונה בעיר הולדתו עם מאות מעריצים בקהל.